Paper To Wear (או- Papier à Porter לצרפתים שבינינו)

לפני שאתחיל בתהליך העיצוב שלי, אחקור קצת על חומר הגלם של המודלים שהכנתי- הנייר, ואבדוק מה עשו מעצבים אחרים- בדגש על מעצבי אופנה- ברחבי העולם בנושא הנייר.

הנייר, ממנו הכנתי את האוסף שלי הוא משטח דק במיוחד שעשוי מסיבים.

כבר בשנת 3500 לפנה"ס השתמשו בנייר במצרים העתיקה, שם הוא נעשה מהצמח גומא פפירוס (מכאן: מגילת פפירוס, וגם המילה נייר באנגלית: Paper).

בנייר משתמשים לכתיבה, דפוס, ציור, תמונות, פיסול, קיפולי נייר, מודלים מנייר ועוד. 
עד סוף המאה ה-18 יוצר הנייר בעבודת יד ע"י אמנים, ולכן היה מצרך יקר ונדיר. בראשית המאה ה-19 הומצאו מכונות לתעשיית הנייר.

מעצבי אופנה ואביזרי אופנה רבים משתמשים בנייר כמקור להשראה בבגדים שהם מעצבים, בין אם במודלים מנייר, בדיגומים מנייר או באוריגמי לסוגיו.
האוסף שלי איננו אוסף אוריגמי, אלא אוסף מודלים מנייר. לכן, אתמקד במעצבי אופנה שהשתמשו בנייר עצמו כמקור השראה- הצורה בה הוא מתנהג, הקשיחות והיציבות שלו, הקווים הישרים בקיפולים, הזוויתיות בחיבורים, הגאומטריות והמינימליסטיות- מין טוהר שקיים בנייר. (ואוסיף גם כמה שהשתמשו באוריגמי, פשוט כי אני לא יכולה להתאפק...). העיצובים שיופיעו בפוסט הזה ממש נראים כמו נייר.

אפתח בקולקציית חורף 2011-12 האחרונה של Issey Miyke שעסקה כולה בנושא אוריגמי. הצלליות שלו מאוד זוויותיות, ואפשר ממש לראות את "הנייריות" בבגדים:

ועכשיו- למעצב Jum Nakao, מעצב אופנה ומנהל קריאטיבי ברזילאי שגר בסאו פאולו. יכול להיות שהאהבה שלו לנייר ולאוריגמי נובעת מהעובדה שהוא נכד למשפחה יפנית...

הנה קולקציה מרהיבה שלו בשם Jum Nakao Desfile:

מה שמרתק בו הוא תהליך העבודה שלו, המלווה בתמונות של דיגומים אותם הוא מעלה ל- Flickr. בדיגומים יש חיתוכים בתוספות התפרים* שממש מזכירים את ה"שפה" של המודלים מנייר:

(*תוספת תפר- תוספת בד אותה מוסיפים על נטו הבד כדי שאפשר יהיה לתפור את הבגד).

הנה הפקת אופנה שאני אוהבת ביוחד בשם "Paper Fashion" של Alexandra Zaharova ו- Ilya Plotnikov:

גם מעצב האופנה Hussein Chalayan מראה בגדים בהם אסתטיקה "ניירית". בשתי התמונות שכאן הבגד נראה ממש כמו נייר שנגזר:

Hussein Chalayan S/S 2005, Act To Institution, blindscape

תערוכה שהוקדשה לאופנה ולארכיטקטורה, דגם של Hussein Chalayan

וכאן- שמלות "נייריות" למדי של Chalayan:

 Hussein Chalayan, Airmail Dress, 1999

Hussein Chalayan S/S 2000 (edition from 2005), “Remote Control Dress"

לפני מס' חודשים נערכה במוזיאון העיצוב בחולון תערוכת "אופנה מכאנית" (אוצרים: ג'ינג'ר גרג דוגן ו-ג'ודית הוס פוקס). היתה זו תערוכה מאוד מרשימה, שעסקה בהמצאת מכונות חדשות ע"י מעצבים כדי לתת ביטוי לרעיונות חדשניים, ולא לשם ייצור המוני.

צילמתי בתערוכה זו דגם של Issey Miyke, מעין סקיצה שלו מנייר:

 דגם של Issey Miyke, תערוכת "אופנה מכאנית", מוזיאון העיצוב, חולון

ועכשיו- פאות מ-ד-ה-י-מ-ו-ת מנייר, פרוייקט "Paper-Cut-Projects" של Amy Flurry ו- Nikki Salt. לצידן אציג את תערוכת "Pratt + Paper & Ralph Pucci" של Pratt School of art and Design ו- Ralph Pucci International, בה הוצגו עיצובי נייר של סטודנטים מהמחלקות לעיצוב אופנה, אומנות, עיצוב תעשייתי ועיצוב פנים. התערוכה הוצגה ב- Ralph Pucci International Gallery שבניו יורק:

פרוייקט "Paper-Cut-Projects"

תערוכת "Pratt + Paper & Ralph Pucci"

חולצה ניירית של Greta Contantine הקנדית:

וגם כמה פסלי נייר יפים-יפים של Hazel B:

מעצבת התלבושות, ארט דיירקטורית ומעצבת התפאורה Petra Storrs יצרה את הסרט "In All The World I Dream In Paper" היפיפה:

גם המעצבת הבלגית Alexandra Verschueren  מראה קולקציה בהשראה "ניירית":

התמונות לקוחות מתוך הבלוג ajurettemagablog.

עיצוביה מזכירים לי גם את קולקציית סתיו-חורף 2008-9 של Viktor & Rolf:

Viktor & Rolf AW 2008-9

סוכנות משותפת של Ndeaur (Mathieu Missiaen) ו- Make a Paper World (Julien Morin) שנקראת "Le Creative Sweatshop", המבוססת על תקשורת מודרנית, דרך עדשות תרבות ה"עשה זאת בעצמך". הנה כלב נייר יפיפה שהם יצרו: 

פסלי נייר של האמן Bert Simons:

פסלים בסדרת "Germain" של India Mahdavi:

ועכשיו- למעצב Mauricio Velasquez Posada, שעושה בגדים מהנייר עצמו. למרות שהוא מתעסק באמנות האוריגמי, ולא בנייר עצמו, בחרתי לצרפו לפוסט משום שהיופי במה שהוא עושה הוא בכך שהבגד משתנה בתנועה.

הקולקציות שלו שאהבתי במיוחד הן Animorfos ו- Geomorfos, ובשתיהן רואים הגדלה ענקית של קיפולי נייר והלבשתן על הגוף. הנה הקולקציה Animorfos: 

ונקנח בשמלה שאני הכנתי בסמסטר שעבר, במסגרת קורס אוריגמי בהנחיית Paul Jackson. זוהי שמלה שמבוססת על קיפול נייר שאני מאוד אוהבת, והיא ה- Little Black Dress שלי:

מימין: השמלה שעיצבתי, דוגמנית: חן מירון

משמאל: קיפול אוריגאמי של Makoto Orisaki

החיפוש אחר עיצובים של מעצבים אחרים רק גרם לי להחליט סופית, שהזווית עליה אתמקד תהיה של חוסר המושלמות שקיימת בהדבקת נייר. רוב המעצבים שבוחרים את נושא הנייר דווקא מציגים אותו בצורה האידאלית והמושלמת ביותר.